האשליה של מיסוי חברות ארנק 

המלצות בעניין חברות ארנק גרועות מבחינה כלכלית ופסולות מבחינה משפטית חוקתית. ההמלצות הופכות את ההתאגדות כחברה בע"מ לבלתי-לגיטימית, וזאת בניגוד להגיון של דיני החברות ובניגוד לזכויות החוקתיות - חופש העיסוק ולזכות ההתאגדות. ועדת חברות ארנק המציאה מודלים שונים למיסוי חברות שאינם מקובלים באף מדינה בעולם. 

לדעת חברי הוועדה, התופעה של הקמת חברה בעיקר משיקולי חסכון במס, בדרך של צבירת רווחים ואי חלוקת דיבידנדים אינה תופעה ראויה וצודקת. אלא, שהקביעה הערכית הזאת היא בעייתית מאוד ממספר טעמים. ראשית, הקמת חברה במטרה לחסוך במסים היא מטרה לגיטימית אשר הוכרה בפסיקה. ראו גם הקמת חברות על ידי שכירים. שנית, ההחלטה לצבור רווחים ולא לחלק דיבידנדים היא החלטה עסקית טהורה וכל התערבות ממשלתית בכך פוגעת בהתנהלות היעילה של החברה עם השלכות שליליות על המשק. שלישית, גם אם מקבלים את העמדה של הוועדה בעניין זה, כיצד ניתן יהיה לקבוע בוודאות שחברה מסוימת הוקמה בעיקר מטעמי מס? אם נקבל את עמדת הוועדה, רוב החברות במשק יהיו חשופות לביקורת בעניין זה על ידי רשות המסים. 

ועדת חברות ארנק החליטה להמליץ על מודל מסובך מאוד עם עומס בירוקראטי אדיר. הוועדה גיבשה מתווה לטיפול בשלושה סוגי חברות: "חברת נושאי משרה", "חברת חיץ" ו"חברה צוברת". חברת נושאי משרה היא חברה אשר באמצעותה יחיד מעניק שירותים, ומתקיימים יחסי עובד מעביד בין היחיד שנותן את השירותים לבין החברה שמקבלת את השירותים. ביחס לחברה זאת, הוועדה ממליצה כי ההכנסה תחויב בשיעורי המס השוליים של אותו יחיד. חברת חיץ היא חברה בשליטת עד 5 בעלי מניות, ש-50% או יותר מהכנסתה מקורה בהכנסות פסיביות. במקרה זה, הוועדה ממליצה חיוב במס על דיבידנד רעיוני בגובה מחצית מהכנסתה החייבת שמקורה בהכנסה פסיבית. חברה צוברת היא חברה בעלת שיעור רווחיות העולה על 25% מהמחזור. הוועדה ממליצה לחייב חברה זאת במס בשיעור 1% על רווחים צבורים שלא חולקו כדיבידנד. 

ההמלצות האלה של הוועדה צפויות לסבך באופן משמעותי את תהליך השומה וגביית המס, בשל הצורך לבחון ביחס לכל חברה במשק הישראלי האם מתקיימים התנאים לסיווגה כחברת ארנק בהתאם לשלושת המודלים שנקבעו. כך לדוגמא, ביחס למיסוי חברת נושאי משרה קיימת בעיה עם הזיהוי של החברה הזאת, שכן אם המבחן הוא קיומם של יחסי עובד-מעביד, הרי שניתן בקלות ליצור מצב שבו אין יחסים כאלה. אין ספק שבמקביל לחקיקה, יתפתחו אסטרטגיות של תכנון מס לעקיפת ההמלצות. 

ההצעות של ועדת חברות ארנק הן בעייתיות גם מבחינה חוקתית, שכן זכותו של אדם להקים חברה ולפעול באמצעותה היא זכות יסוד ולא ניתן להגבילה במקרה זה. בפסיקה נקבע כי מותר לכל אדם לתכנן את דרך ניהול עסקיו באופן שחבותו במס תוקטן, ובכלל זה מתן שירותים באמצעות חברה בע"מ. 

נראה כי המודל השלישי של הוועדה ביחס לחברה צוברת היא הקיצונית ביותר. ההמלצה להטיל מס מיוחד על חברה רק משום שהיא הצליחה להגיע לשיעורי רווחיות של יותר מ 25%, וזאת בנוסף למס החברות שהיא משלמת, היא בעייתית מאוד מבחינה כלכלית. הטלת מס מיוחד על חברה רווחית כזאת, משמעותה בפועל הענשת בעל שליטה מוכשר שהצליח להשיג רווחיות עודפת לחברה בשליטתו. כמו כן, הטלת המס המיוחד תגרום לכך שהחברה תעדיף לחלק דיבידנד במקום להשקיע את כספי החברה. 

האינטרס האמיתי מאחורי המלצות הוועדה הוא מיסוי עודף של יזמים ובעלי שליטה בחברות. משרד האוצר מפנטז על גביית מסים עודפים מחברות ארנק בסכום שבין 600 ל 800 מיליון שקלים בשנה, אך ספק רב אם ניתן יהיה לגבות אותו לאור תכנוני מס חדשים שיבואו במידה וההמלצות יגובשו לחקיקה.